הרשות השנייה
באמלק
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו היא הגוף הרגולטורי המרכזי האחראי על הפיקוח על שידורי הטלוויזיה המסחריים בישראל. הערוצים המרכזיים הנתונים לפיקוחה, בהם קשת 12 ורשת 13, מחויבים להשקיע חלק מהכנסותיהם בהפקה וברכישה של תכנים מסוגה עילית, הכוללים בין היתר סרטים ותכניות תעודה .
עם זאת, בפועל מתגלה פער משמעותי בין מטרות האסדרה לבין יישומן. אף שהחוק מחייב השקעה משמעותית בתוכן איכותי ובתיעוד, מנגנוני הפיקוח והאכיפה אינם מספקים, והדיווח הציבורי האחרון של הרשות מתייחס לשנת 2021 בלבד. בתוך כך, נוצר דפוס עקבי שבו תכנים שאינם תיעודיים במהותם, כגון תכניות ריאליטי או תוכן עובדתי קל, מסווגים כתוכן תיעודי לצורך עמידה פורמלית בדרישות, באופן המרוקן מתוכן את מטרת הרגולציה ומוביל לשחיקה בהשקעה האמיתית בקולנוע וביצירה תיעודית.
הדוח האחרון של הרשות השנייה פורסם ב-2021. הנתונים על ההשקעה בפועל מתייחסים לשנה זאת. יש להניח שהתמונה היום לא שונה באופן מהותי.
הזכיינים
קשת 12
חובה לפי רישיון 23.9 מ׳ ₪
רשת 13
חובה לפי רישיון 12.7 מ׳ ₪
ערוץ 14
חובה תיאורטית 0 מ׳ ₪
ערוץ i24
חובה תיאורטית 0 מ׳ ₪
ℹ
36.6
מיליון ₪
השקעה תיאורטית לפי החובה
ℹ
לא ניתן לקבוע
הערכת השקעה בדוקו
מה נחשב "דוקו"?
תוכניות שדווחו תחת "יצירה תיעודית" בדוח 2021
| תוכנית | ערוץ | שעות מופקות | % מכלל השעות |
|---|---|---|---|
| תכנית חסכון | קשת 12 | 192 | |
| לפני החדשות | רשת 13 | 40 | |
| המקור | רשת 13 | 23 | |
| עובדה | קשת 12 | 20 | |
| חשיפה | קשת 12 | 11 |
הרגולציה
הרגולציה של שידורי הטלוויזיה המסחריים בישראל, כפי שנקבעה בחוק הרשות השנייה, נועדה להבטיח איזון בין שוק מסחרי לבין מחויבות ציבורית לתוכן איכותי, ובכלל זה השקעה ביצירה ישראלית ובסוגה עילית הכוללת גם תעודה. במסגרת זו הוטלו על גופי השידור חובות השקעה משמעותיות, לרוב בשיעור של כ־15% מההכנסות בתוכן מסוגה עילית, לצד מכסות שידור והגדרות לתוכן מוכר. הדוחות שפורסמו עד 2021 מצביעים על מערכת פיקוח מסודרת, הכוללת מדידה של היקפי השקעה ושעות שידור, והכרה בתכניות תעודה ותחקיר כחלק מהמחויבות .
עם זאת, בשנים האחרונות חלה שחיקה משמעותית ביישום הרגולציה. היעדר דוחות עדכניים והיחלשות האכיפה יצרו פער בין הדרישות לבין המציאות, כאשר גופי שידור עומדים לעיתים בדרישות באופן טכני בלבד באמצעות סיווג תכנים שאינם תיעודיים במהותם כתוכן תיעודי. במקביל, מתקיים חוסר איזון רגולטורי בין שחקנים: ערוצים מרכזיים כמו קשת ורשת מחויבים להשקעות גבוהות, בעוד ערוצים זעירים כמו ערוץ 14 נהנים מהקלות ואף מאכיפה רכה יותר, ולעיתים אינם עומדים במלוא חובות ההשקעה. מצב זה פוגע ביכולת של הרגולציה להשיג את מטרותיה, ובראשן תמיכה עקבית ומשמעותית ביצירה תיעודית ישראלית.
העתיד
מתרסק — ללא אכיפה
למרות שהרגולציה הקיימת מבטיחה יצירה תיעודית בגופים המסחריים, בפועל היא אינה נאכפת וניתן לומר, בצער רב, שכרגע יש יצירה תיעודית מעטה מאוד, אם בכלל, בערוצים המסחריים המרכזיים וכמעט כלל-לא בערוצים הקטנים יותר. גם הצעות הרגולציה החדשות אינן מבטיחות תיקון, ולעיתים אף מצביעות על הפחתה של חובות ההשקעה הקיימות.